אירועים, כנסים וימי עיון

הכנס הוא פרי שיתוף פעולה בין "המרכז לעיצוב בירושלים"  לבין המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל, ירושלים. ששת הדוברים בכנס מספרים כיצד רעיונות חדשניים יכולים להפוך את חיינו לבני קיימא ולמהנים יותר.

ג'רזי סימור
ג’רזי סימור נולד בברלין ב – 1968. בילדותו היגר עם משפחתו לקנדה ואת השנים המעצבות בחייו עשה בלונדון, שם למד תחילה הנדסת עיצוב וב־ 1993 סיים את לימודי התואר השני במחלקה למוצרי עיצוב במכללה המלכותית לאמנות, לונדון (RCA) . אחר כך חי ועבד במילאנו ובניו־יורק. ב־ 2004 עבר לברלין ושם הוא חי ועובד כיום. סימור מוכר בעיקר בזכות הפרויקטים הניסיוניים והקונספטואליים שלו, שהם עיקר עבודתו: למשל פרויקט הלבוש Tape שיצר עם רעייתו מעצבת האופנה גריט סימור, ומייצבי Scum העשויים תרסיס של פוליאוריתן מוקצף המשמש בדרך כלל בתעשיית הבנייה. Scum (שמשמעו יכול להתפרש "זוהמה" או "קרום") משמש לסימור כלי זמין למיתוגם של חפצים, משטחים וחללים בצבעי ההיכר הבוהקים והנועזים שלו. השימוש המיומן ורב־התושייה שסימועושבחומר "מכוער" לכאורה, מאפשר לו ליצור שפת עיצוב חדשה, הקוראת תיגר על מוסכמות היופי המקובלות, סימור הוא מעצב-פרובוקאטור הפועל בשולי הזרם המרכזי של העיצוב וחוצה את הגבולות בין העיצוב לבין האמנות. לצד פרויקטים קונספטואליים, הוא עובד גם עם חברות בינלאומיות כגון "מאג'יס", "ויטרה", "מולינקס" ו"נייקי".
סימור לימד במכללה המלכותית לאמנות,(RCA) לונדון ומשמש מרצה אורח באקדמיית סאר לאמנות בסארבריקן, גרמניה.

מאראיה ווחלזנג
מאראיה ווחלזנג נולדה בהולנד ב־ 1978 . בעשר השנים האחרונות התנסתה ווחלזנג בקונספטים שונים של אכילה והיא חלוצה בתחום עיצוב האכילה. ווחלזנג, בוגרת האקדמיה לעיצוב איינדהובן, ייסדה ב־ 2002 את סטודיו "פרוף" (Proef) ברוטרדם וב־ 2006 הרחיבה את פעילותו לאמסטרדם. משמעות המילה "פרוף" בהולנדית היא “לטעום" או “להתנסות," ותמצית הפילוסופיה של ווחלזנג מתמקדת בפועל "לאכול". רבים מהפרויקטים שלה נושקים לתחומי אמנויות המיצב והמיצג. היא מכוונת לחיבור הרגשי שלנו אל המזון ולחוויה המשותפת של הסעודה. האווירה, הטעם, המרקם, הריח והצבע של המזון הם בעבורה חלק בלתי נפרד מההקשר, מהאינטימיות ומהטקס של הסעודה. בסעודה שיצרה ווחלזנג לוותיקי מלחמת העולם השנייה היא השתמשה במתכוני התקופה. באחד האירועים ערבבה משקאות בהתבססה על הסדרה המתמטית של פיבונאצ'י; באירוע אחר הכינה מפת שולחן עשויה בצק. עם לקוחותיה נמנות חברות כגון "בה אם וה" "לוריאל" ו"דרוך דיזיין". ווחלזנג מייעצת גם לתעשיית המזון ועוסקת בפרויקטים ארוכי טווח לבתי חולים. היא מרצה ומנחה סדנאות ברחבי העולם. באפריל 2009 פרסמה את ספרה הראשון:
Eat Love: Food Concepts by Eating-Design, Marije Vogelzang.

יורגן ביי
יורגן ביי נולד בהולנד ב־ 1965 , והוא מתגורר ופועל ברוטרדם. ב־ 1990, זמן קצר לאחר סיום לימודיו באקדמיה לעיצוב איינדהובן, ייסד ביי את סטודיו "קונינגס וביי" עם המעצב יאן קונינגס. לאחר תשע שנים הקים את סטודיו "יורגנביי" , וב- 2002 את סטודיו "מקינק וביי" יחד עם רעייתו, המעצבת ריאנה מקינק. הסטודיו עוסק במיזמים במגוון תחומים: חללים ציבוריים, אדריכלות, עיצוב פנים, מוצרי עיצוב תעשייתי ואמנות שימושית. לביי חשיבה ערנית וסקרנית כלפי העולם סביבו. הוא רואה את עצמו חוקר התר אחר תשובות ואספן של סיפורים שאותם הוא מתרגם לחפצים שימושיים. הוא שבוי בקסמם של החפצים המוכרים החומקים לרוב מתשומת לִבּנו, ומוצא עניין בניתוח האיכויות הנסתרות של האבק או בחקירה של מושגים מופשטים כגון “המתנה. " ביי יוצר עבודות מקוריות המשנות את תפיסתנו לגבי מהותם של חפצים ותופעות, ביי אוחז בתפיסה ביקורתית כלפי עיצוב מן הזרם המרכזי. הוא אינו חסיד של הגלובליזציה, אך הוא מאמין בשיתוף של ידע. ביריד הרהיטים האחרון של מילאנו ב- 2009, השיק ביי מותג קונספט חדש ששמו "פרוף" ( Prooff – ראשי תיבות באנגלית ל"פיתוח מוצר למשרד המתקדם). "פרוף "הוא חלל משרדי ברוטרדם האמור להיות מרחב השראה למעצבי מוצר ולאדריכלים לשם יצירת פתרונות חדשים, באמצעות חילופי רעיונות ותחומי ידע. מאז 2006 ביי משמש מרצה בכיר ב- RCA המכללה המלכותית לאומנות, לונדון.

סטיב בישופ
סטיב בישופ נולד בקנדה ב- 1971. הוא למד קולנוע ומדיה באוניברסיטת טקסס באוסטין, ואחר כך השלים תואר שני בעיצוב מוצר באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. במוסד זה הוא משמש פרופסור מן המניין עמית ומלמד "עיצוב לקיימות" ו"הנדסת עיצוב". הוא גם מרצה דרך קבע במכון "האסו פלטנר" לעיצוב באוניברסיטת סטנפורד (המוכר גם בשם "די.סקול"). שם הוא מפתח תכנית לימודים לעיצוב בר קיימא. בשנת 2004 החל בישופ לעבוד בחברת IDEO ומאז צבר ניסיון רחב יריעה - מתעשיית הרכב, האנרגיה והתחום הרפואי ועד למוצרי צריכה. הוא היה שותף לעיצוב רהיטי עילית זוכי פרסים לתחום המשרדי ולוחות מחוונים לכלי רכב
כלאיים )היברידיים( . כמו כן, רשם לזכותו פטנטים בתחום ההתקנים הרפואיים .בהיותו מוביל תחום הקיימות ב- IDEO, בישופ שואף לראייה שונה של קיימות - לא דיסציפלינה עצמאית אלא מסנן שדרכו יעברו כל הפרויקטים של החברה בסניפיה ברחבי העולם :הן הפרויקטים היזומים של IDEO, הן אלו שבהזמנת הלקוח. בישופ מיישם "חשיבה עיצובית" בפרויקטים של קיימות, ומתוך כך מייעץ לחברות בבניית מותגיהן; בהעלאת רעיונות חדשים; ובניתוב הגישה המרכזית של החברה לתפיסה הדוגלת בהשפעה חיובית על הסביבה .בישופ מוזמן דרך קבע להרצות על קיימות באוניברסיטאות ובכנסים בינלאומיים ומאמרים פרי עטו ראו אור במגוון כתבי עת.

מגנוס לארסון
מגנוס לארסון נולד בשוודיה ב- 1976, וכיום הוא מחלק את זמנו בין לונדון לסטוקהולם. לארסון החל את דרכו בתחום
העיתונות והפרסום. ב- 2005, עם קבלת התואר הראשון באדריכלות מאוניברסיטת אוקספורד ברוקס באוקספורד, חל מפנה בחייו. ב־ 2007 החל לארסון ללמוד בבית הספר לאדריכלות Architectural Association בלונדון. בעודו סטודנט זכה לארסון בפרס הראשון של "מענק הולקים למבנה בר קיימא, אפריקה והמזרח התיכון" בקטגורית "הדור הבא" , בעבור הפרויקט העתידני "אדריכלות של דיונה מונעת מדבור, סוקוטה, ניגריה". המבנה שתכנן לארסון עשוי אבן חול מלאכותית ואורכו6,000 ק"מ. הוא ישתרע לרוחב מדבר הסהרה, ממאוריטניה במערב ועד לג’יבוטי במזרח, וישתלב במיזם "הקיר הירוק הגדול –" תכנית פרי התאגדותן של עשרים וחמש מדינות בצפון אפריקה. מטרת התכנית לנטוע חגורת מגן של עצים שתרסן את התפשטות המדבר .ההיבט המעניין ביותר במיזם של לארסון הוא שהמבנה ייווצר באמצעות מיקרואורגניזם - בקטריה ששמה בסילוס פסטאורי (Bacillus Pasteurii). היא שכיחה בביצות ובמקווי מים ומסוגלת להדביק גרגירי חול זה לזה ולעשותם לאבן חול .מבנה החול הטבעי הזה ישמש מגן מפני התפשטות המדבר, ובה בעת יספק צל, חללי מגורים ואגני אגירה למים.

אלכס סטפן
אלכס סטפן נולד בארה"ב ב – 1971. הוא כותב, בלוגר, עורך ועתידן ומוכר בעיקר בשל תמיכתו הנחרצת בקיימות. הוא למד בבית הספר ג’קסון ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת וושינגטון, סיאטל, ואחר כך היה לעיתונאי בתחום הסביבה .הוא שימש יועץ לכמה ארגונים סביבתיים ולמסעות תעמולה. ב־2003 היה לאחד ממייסדי WorldChanging.com – ארגון מבוסס מדיה ללא כוונות רווח, בעל מגזין מקוון ובלוג שעניינו קיימות וחדשנות חברתית. סטפן משמש מנכ"ל הארגון והעורך הראשי של המגזין .אתר האינטרנט של הארגון קצר שבחים וזכה בפרסים אחדים. הוא היה מועמד ל"וובי" (המקבילה האינטרנטית ל"אוסקר") בקטגוריית "הבלוג הטוב ביותר" ו"המגזין הטוב ביותר". מגזין TIME הכתיר אותו "אחד מחמישה־עשר האתרים הסביבתיים המובילים". סטפן היה לאחד המובילים באיסוף משאבים למען ניצולי הצונאמי של 2004 באסיה, בשיתוף פעולה עם ארגון הצדקה העולמי "אדריכלות למען האנושות". ב־ 2007 הכינה רשת הטלוויזיה CNN כתבה תיעודית על פועלו. ב־ 2006 פורסם הספר "עולם משתנה: מדריך המשתמש למאה ה- 21" (World changing: A User's Guide for the 21st Century ) עוד ספר משלו - Bright Green , אמור להתפרסם בסוף 2009.
סטפן היה לאורח מרכזי בכנסים בינלאומיים, ובהם TED, דיזיין אינדיבה, ו־ Doors of Perception בניו־ דלהי. הוא גם הרצה בחברות מובילות כגון "נייקי", "אמזון" ו"יאהו".